David Sheen | שירי אייזנר: הצדקה נלהבת @DavidSheenX | Uploaded June 2017 | Updated October 2024, 7 hours ago.
ראיון עם שירי אייזנר - פרק 3 מ-3 פרקים
״רגע אחד משמעותי בפוליטיקה הישראלית משנות ה-90 והלאה היה רצח ראש הממשלה רבין, שאני חושבת ששינה הרבה מבחינת האופטימיות של שנות ה-90. כי כשאני גדלתי, זה לא היה כאילו אין כיבוש, זה לא היה כאילו לא היתה גזענות. ברור שהיו מלא. אבל היתה גם הרבה אופטימיות. הרבה אנשות האמינו ששלום הוא דבר אפשרי. וכמובן, שלום הוא מונח בעייתי בפני עצמו, כי מה שצריכות כאן זה שחרור מהכיבוש, לא נורמליזציה. אבל רצח רבין השיג את המטרה שלו כי הוא הצליח ליצור את השינוי שאליו הוא התכוון. להפסיק את המו"מ לשלום, להפסיק באופן הכי בסיסי את שלטון השמאל בישראל. ואני אומרת את כל הדברים האלה בזהירות, כי אי אפשר להגיד שישראל אי פעם לא היתה פאשיסטית, או כח קולוניאלי וכובש. זה פשוט שהשיח סביב כל זה היה שונה. והשיח סביב זה השתנה יותר ויותר מאז ועד היום לכיוון שמצדיק את המצב בפועל. והמצב בפועל נשאר אותו דבר מאז ועד עכשיו, של כיבוש, תוקפנות צבאית, רצח עם וכל השאר. מנקודה שבה היה מקום להקלה פוטנציאלית וחלקית של כל זה, הפוליטיקה הישראלית מאז ויותר ויותר עד היום, זזה לכיוון של הצדקה נלהבת של כל זה. אני חושבת שבשנים האחרונים זה הפך ליותר ויותר קשה ליצור סוג כזה של אקטיביזם שמתמקד בהתנגדות קווירית לכיבוש, בגלל העליה בפאשיזם ובגזענות. כל כך הרבה יותר קשה לדבר על הדברים האלה ולהתמודד עם הבקלאש. הבקלאש... *אנחה*... הוא יותר ויותר גרוע. זה מפחיד, לחיות כאן. זה ממש מפחיד וממש מדכא רק להתמודד עם האקלים הזה באופן יומיומי, ואי אפשר לברוח מזה. הקונצנזוס הציבורי כרגע הוא שסבבה להוציא אנשות להורג ברחוב, פשוט לירות בהן ככה. ואם את מתנגדת לזה אז אז את צריכה ללכת לעזה ולהאנס על ידי פליטים, או כל מיני איומים לבביים.״
ראיון עם שירי אייזנר - פרק 3 מ-3 פרקים
״רגע אחד משמעותי בפוליטיקה הישראלית משנות ה-90 והלאה היה רצח ראש הממשלה רבין, שאני חושבת ששינה הרבה מבחינת האופטימיות של שנות ה-90. כי כשאני גדלתי, זה לא היה כאילו אין כיבוש, זה לא היה כאילו לא היתה גזענות. ברור שהיו מלא. אבל היתה גם הרבה אופטימיות. הרבה אנשות האמינו ששלום הוא דבר אפשרי. וכמובן, שלום הוא מונח בעייתי בפני עצמו, כי מה שצריכות כאן זה שחרור מהכיבוש, לא נורמליזציה. אבל רצח רבין השיג את המטרה שלו כי הוא הצליח ליצור את השינוי שאליו הוא התכוון. להפסיק את המו"מ לשלום, להפסיק באופן הכי בסיסי את שלטון השמאל בישראל. ואני אומרת את כל הדברים האלה בזהירות, כי אי אפשר להגיד שישראל אי פעם לא היתה פאשיסטית, או כח קולוניאלי וכובש. זה פשוט שהשיח סביב כל זה היה שונה. והשיח סביב זה השתנה יותר ויותר מאז ועד היום לכיוון שמצדיק את המצב בפועל. והמצב בפועל נשאר אותו דבר מאז ועד עכשיו, של כיבוש, תוקפנות צבאית, רצח עם וכל השאר. מנקודה שבה היה מקום להקלה פוטנציאלית וחלקית של כל זה, הפוליטיקה הישראלית מאז ויותר ויותר עד היום, זזה לכיוון של הצדקה נלהבת של כל זה. אני חושבת שבשנים האחרונים זה הפך ליותר ויותר קשה ליצור סוג כזה של אקטיביזם שמתמקד בהתנגדות קווירית לכיבוש, בגלל העליה בפאשיזם ובגזענות. כל כך הרבה יותר קשה לדבר על הדברים האלה ולהתמודד עם הבקלאש. הבקלאש... *אנחה*... הוא יותר ויותר גרוע. זה מפחיד, לחיות כאן. זה ממש מפחיד וממש מדכא רק להתמודד עם האקלים הזה באופן יומיומי, ואי אפשר לברוח מזה. הקונצנזוס הציבורי כרגע הוא שסבבה להוציא אנשות להורג ברחוב, פשוט לירות בהן ככה. ואם את מתנגדת לזה אז אז את צריכה ללכת לעזה ולהאנס על ידי פליטים, או כל מיני איומים לבביים.״
